ברוכים הבאים לאתר החדש של תוכנית הישגים

השגים-תוכנית לאומית להרחבת הנגישות להשכלה גבוה - עמוד הבית

נשים בעולם העבודה / משרד התמ"ת

1/03/2007

1. בשנת 2005 הגיעה גודלה של האוכלוסייה בגיל העבודה בישראל ל – 5.0 מיליון איש. מספרם של השייכים לכח-העבודה האזרחי עמד על 2.7 מיליון איש, בהם - כ- 1.3 מיליון נשים[1].

2. במהלך השנים גדל חלקן של הנשים בכח העבודה ובמקביל לעלייה זו , גדל מאוד שיעור השתתפותן[2] : מ- 35.7% בשנת 1980 ל- 50.0% בשנת 2005. שיעור ההשתתפות בישראל של נשים בגילאי 15-64 דומה לשיעור ההשתתפות של נשים בקבוצת גיל זו במדינות מפותחות אחרות, והוא עומד על 58.1% בהשוואה ל- 58.3% במדינות OECD אירופה ו- 60.4% בכלל מדינות ה- OECD[3].

3. רמת ההשכלה הינה גורם מכריע המשפיע על השתתפותן של נשים בכח-העבודה: ככל שהיא גבוהה יותר גדל שיעור השתתפותן.

שיעור ההשתתפות של נשים בעלות השכלה של עד 8 שנות לימוד עמד בשנת 2005 על 12.2% בעוד ששיעור ההשתתפות של נשים בעלות +16 שנות לימוד הגיע ל- 77.8% (ראה ת. 1).

רמת ההשכלה של הנשים בכח העבודה גבוהה משל הגברים. כ- 9% מהנשים בכח העבודה הן בעלות השכלה של עד 10 שנות לימוד בהשוואה ל- 17% בקבוצת הגברים. לעומת זאת, נשים שהשכלתן +13 שנות לימוד מהוות 59% בהשוואה ל- 48% בקרב הגברים.

4. שיעור ההשתתפות של נשים בכח העבודה מגיע לשיא בגילאי 35-44 (71.3%). ואילו בקרב נשים בגילאי הפריון (25-34), נמצא כי השתתפותן אינה נופלת באופן משמעותי מהשיעור בגילאי השיא למרות ריבוי המטלות בקבוצת גיל זו.

משהגיע שיעור ההשתתפות לשיא, הוא יורד באופן ניכר עד גיל 60, שהיה (עד לאחרונה) גיל פרישה אפשרי לנשים.

שיעור ההשתתפות של נשים בגילאי +60 עמד על 10.4%, בעוד ששיעור ההשתתפות של נשים בגילאי

65+ עמד על 5.7% (ראה ת. 2).

5. א. במהלך שני העשורים האחרונים גדל שיעור השתתפותן של נשים ערביות בכח העבודה : מ- 11% ב- 1980 ל- 17.8% בשנת 2005, אך עדין שיעור ההשתתפות שלהן נמוך מאד בהשוואה לאוכלוסייה היהודית. נשים ערביות מהוות כיום כ – 5.6% מסך הנשים בכח-העבודה האזרחי בישראל , שעור נמוך בהשוואה למשקלן היחסי מסך הנשים בישראל העומד על 15.7%.

ב. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בגילאי העבודה העיקריים (25-54) עמד על 24.9% בהשוואה ל- 80.3% בקרב יהודיות בקבוצת גיל זו.

6. קיימים הבדלים ניכרים בשיעור ההשתתפות של נשים ערביות בגילאי העבודה העיקריים לפי רמת ההשכלה: שיעור ההשתתפות של בעלות 13 שנות לימוד ומעלה עמד על 64.2% ואילו שיעור ההשתתפות של נשים בעלות עד 12 שנות לימוד עמד על 14.4%.

7. שיעורי ההשתתפות של נשים חרדיות נמוכים מאלו של נשים חילוניות : שיעור ההשתתפות של נשים חרדיות בגילאי 20-64 עמד על 56.9% בשנת 2004, בהשוואה לשיעור השתתפות של 76.7% בקרב נשים חילוניות[4].

( ראה ת. 3).

הפערים בשיעורי ההשתתפות בגילאי העבודה העיקריים (25-54) אף גדולים יותר:שיעור ההשתתפות של נשים חרדיות עמד על 58.6% בהשוואה ל- 84.6% בקרב חילוניות בקבוצת גיל זו.

8. קיימים הבדלים ניכרים בשיעורי ההשתתפות של נשים חרדיות בגילאי העבודה העיקריים לפי רמת ההשכלה: שיעור ההשתתפות של נשים חרדיות בעלות השכלה נמוכה (עד בגרות כולל בגרות) עומד על 35.5% בהשוואה לשיעורן של בעלות השכלה גבוהה יותר (על- תיכונית ואילך) העומד על 64.5%[5].

9. שיעור ההשתתפות בכח העבודה של נשים עולות[6], עמד בשנת 2005 על 56.3%, שזהו שיעור דומה לשיעור ההשתתפות של הנשים הותיקות שעמד על 56%. חלקן מסך הנשים בכח-העבודה הגיע לכ – 21.1%, בדומה לשעורן באוכלוסייה.

10. בישראל, 877.2 אלף אמהות לילדים עד גיל 17 בגילאי העבודה העיקריים (25-54), מביניהן 431.7 אלף אמהות לילדים עד גיל 4 (עד בכלל). שיעור ההשתתפות של אמהות לילדים עד גיל 17 עומד על 67.8%, בהשוואה לשיעור ההשתתפות של אמהות לילדים עד גיל 4 העומד על 62.4%. שיעור ההשתתפות של נשים בגילאי העבודה העיקריים שאין להן ילדים או שילדיהם בני 18 ומעלה עומד על 76.5%.

בחינת שיעור ההשתתפות של אמהות לילדים צעירים (עד גיל 4) לפי השכלה מלמדת כי שיעור ההשתתפות של בעלות 13 שנות לימוד ומעלה עומד על 78.2% בהשוואה ל- 44.9% בקרב בעלות השכלה של עד 12 שנות לימוד.

11. מספר הילדים[7] של האם משפיע על שיעור ההשתתפות, וככל שהוא גדול יותר שיעור ההשתתפות נמוך יותר. שיעור ההשתתפות של נשים להן ילד אחד עמד על 75.1%, בעוד שאצל נשים להן 7 ילדים ויותר הוא יורד ל- 24.4%.

ל- 90.9% מהאמהות בכח העבודה יש עד 3 ילדים ורק ל- 0.8% יש 7 ילדים ויותר (ראה ת.4).

12. גיל הילד הצעיר משפיע על שיעור ההשתתפות של אמהות בכח העבודה. בקרב אמהות בגילאי הפריון (25 - 40 ) נמצא ששיעור ההשתתפות עולה ככל שגיל הילד הצעיר גבוה יותר. שיעור ההשתתפות של אמהות בעלות ילדים עד גיל שנה עמד על 60.1%, והוא עלה ל- 78.5% כאשר גיל הילד הצעיר היה בין 10 ל- 14 שנים.

13. בישראל, 839.0 אלף אמהות[8] נשואות, ו – 97.3 אלף אמהות חד הוריות[9]. בשנת 2005 שיעור ההשתתפות של אמהות נשואות עמד על 64.6%, ואילו שיעור ההשתתפות של אמהות חד הוריות – 81.5%.

14. על פי אומדן, בסוף שנת 2005 שהו בישראל כ- 70 אלף נשים עובדות זרות, מביניהן כ- 20 אלף שהו ללא היתר [10]. חלק ניכר מהעובדות הזרות מועסקות בתחומי הסיעוד.

15. נשים ישראליות מועסקות בעיקר בענפי השירותים למיניהם. שיעור הנשים העובדות בענפי החינוך, בריאות, רווחה וסעד, מסחר, אירוח ואוכל הגיע בשנת 2005 ל- 55.2% מסך הנשים העובדות (ראה ת.5).

16. למרות חלקן ההולך וגדל של נשים בתעסוקה בשני העשורים האחרונים, הן עדיין מרוכזות במשלחי-יד המוגדרים מסורתית כ"נשיים": הוראה, פקידות, אחיות ומטפלות. אחוז הנשים העובדות במשלחי-יד אלו הגיע בשנת 2005 לכ- 54.3% מסך המועסקות הישראליות במשק. משקלן של הנשים מתוך סך העובדים בכל אחד ממשלחי היד לעיל לא נפל מכ- 75% (ראה ת.6).

17. לנשים עובדות ייצוג חסר בקרב קבוצת המנהלים בהשוואה לגברים. רק 3.2% מסך המועסקות הינן מנהלות בהשוואה לכ- 5.7% בקרב הגברים.

אחוז המנהלות מסך קבוצת המנהלים במשק עמד בשנת 2005 על 26% בקירוב.

ת.6: חלקן של הנשים במקצועות המוגדרים מסורתיים, 2005

אחוז המנהלות מסך קבוצת המנהלים במשק עמד בשנת 2

אחוז הנשים מסך העובדים

במקצוע

אחוז הנשים במקצוע

מכלל המועסקות

הוראה

80.8

14.6

מטפלות

94.0

10.8

פקידות

74.8

26.0

אחיות

91.1

2.9

18. נשים שהן עובדות עצמאיות[11] מהוות 6.3% מסך הנשים המועסקות, בהשוואה לפי 2.5 משיעור זה בקרב הגברים (15.9%). כ – 23.4% מסך העובדים העצמאים הן נשים.

19. נשים שרמת השכלתן +16 שנות לימוד היוו 14.2% מסך המועסקים. למרות התרומה המשמעותית של נשים משכילות לסך התעסוקה, שיעורן במשלחי יד היי-טק נמוך יחסית.

אחוז הנשים העובדות במשלח-יד היי-טק הגיע בשנת 2005 ל – 2.4% מסך הנשים העובדות, בעוד ששיעורם של הגברים במשלחי-יד אלו עמד על 8.4% (פי 3.5).

20. ממוצע שעות העבודה השבועיות של נשים עמד בשנת 2005 על 35.4 שעות בהשוואה ל- 45.8 שעות בקרב הגברים, פער של כ- 30%.

נשים מרבות יחסית לעבוד בעבודות חלקיות בהשוואה לגברים. 30.5% מסך הנשים המועסקות עבדו בעבודה חלקית (פחות מ- 35 שעות שבועיות), בעוד ששיעור הגברים עמד רק על 10.9%.

21. בשנת 2005, 101.5 אלף נשים נעדרו זמנית מהעבודה. שיעור הנשים שנעדרו זמנית מעבודתן עמד על 8.8% בהשוואה ל- 4.7% בקרב הגברים. מבין הנעדרות זמנית, 16.6 אלף נשים נעדרו מכיוון ששהו בחופשת לידה, והן מהוות 16.4% מתוך כלל הנעדרות זמנית.

22. שיעור האבטלה בקרב נשים גבוה מזה של גברים: בשנת 2005 עמד השיעור על 9.5% בהשוואה ל – 8.5% אצל הגברים, פער של נקודת אחוז.

23. למרות ששיעור אבטלתן של נשים גבוה משל גברים, משך חיפוש העבודה הממוצע שלהן היה נמוך

מזה של הגברים: 33.9 לעומת 37.2 שבועות בהתאמה, פער של כ- 10%.

24. ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו של נשים שכירות הגיעה בשנת 2005 ל- 5,395 ש"ח בעוד שאצל גברים שכירים הגיעה ההכנסה ל- 8,545 ש"ח. יחסי שכר אלו הביאו לכך שהכנסתם הממוצעת של גברים היתה גבוהה ב- 58% מזו של הנשים. בניכוי הבדלי שעות העבודה בין המינים הצטמצם הפער עד לכ- 22.5%.

25. פער ההכנסה בין גברים לנשים שהשכלתם עד 10 שנות לימוד עמד בשנת 2005 על 76%.

בניכוי ההבדלים בשעות העבודה לשבוע בין המינים מצטמצם הפער ל- 23%. חישוב דומה לגבי הפערים בין גברים ונשים שהשכלתם מעל 16 שנות לימוד מלמד שהפער בניכוי שעות העבודה עומד על 35% לטובת הגברים, משמע שהפער בהכנסה בקרב הקבוצה המשכילה הינו גדול יותר מהפער בקרב הקבוצה בעלת רמת השכלה נמוכה (ראה ת.7).

ת.7: פער בין גברים לבין נשים בהכנסה ושעות עבודה, 2005

0-10

שנות לימוד

+16

שנות לימוד

הכנסה ממוצעת לחודש

1.76

1.71

הכנסה לשעת עבודה

1.23

1.35

שעות עבודה לשבוע

1.42

1.28


[1] הנתונים מבוססים על עיבודים מיוחדים מסקרי כח אדם וסקר הכנסות שכירים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2005.

[2] שיעור ההשתתפות בכח העבודה האזרחי מוגדר כיחס בין מספר הנשים המועסקות והמובטלות לבין מספרן של הנשים בגיל העבודה (15 + ).

[3] OECD Employment Outlook, Statistical Annex, 2006 .

[4] מקור הנתונים לגבי נשים חרדיות: הסקר החברתי, למ"ס, 2004 . שיעור ההשתתפות חושב על פי כוח העבודה השבועי.

[5] הנתון עובד על-פי השדה 'תעודה אחרונה'.

[6] בעיקר עולות מבריה"מ לשעבר שעלו לישראל מ- 1990 ואילך.

[7] ילדים עד גיל 17.

[8] לילדים עד גיל 17.

[9] אמהות לילדים, אינן נשואות.

[10] מקור הנתונים: אומדן של המינהל למחקר וכלכלה על פי אומדנילמ"ס משנת2006.

[11] כולל עצמאים המעסיקים עובדים נוספים.

 

 

קישור לכתבה

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד