ברוכים הבאים לאתר החדש של תוכנית הישגים

השגים-תוכנית לאומית להרחבת הנגישות להשכלה גבוה - עמוד הבית

הטיפול שיסייע לבני ה-20 במעבר לחיים הבוגרים / הארץ

29/04/2012

בודה קלינית, מחקרים ומפגשים עם מבוגרים צעירים בשנות העשרים לחייהם, מגלים כי בחברה המערבית המודרנית המעבר של צעירים לעולם הבגרות מורכב וארוך מבעבר. שלב זה מאופיין בפרידת הצעירים מהתלות שאפיינה את תקופות הילדות וההתבגרות, אך גם בדחיית אימוץ מערכות האחריות המאפיינות את העולם הבוגר.

אם פעם צעירים בגילים 20-25 כבר היו נשואים, חיו מחוץ לבית, ופרנסו את עצמם, הרי שהיום רבים חוזרים למגורים ארוכים עם ההורים לאחר הצבא או הטיול במזרח, לומדים, נעזרים כלכלית בהורים ובוחרים להינשא רק לקראת שנות השלושים לחייהם. אפשרויות הבחירה הפתוחות בפני צעירים כיום רחבות ומבלבלות מאי פעם, הן בתחום המקצועי והן בתחום הבין-אישי. בנוסף, לחצים להתקדמות מגיעים מכל הכיוונים: החברה הישגית, תחרותית ולפעמים גם מנוכרת, ולצעירים עצמם יש הרבה ציפיות לביטוי אינדיבידואלי והגשמה עצמית. כל אלה עלולים ליצור "סיר לחץ" ולהוביל לתחושות של מתח, מצוקה, וחוסר בטחון.

כדי לסייע בקשיים אלו הוקמה מרפאת צעירים, הפועלת זה עשר שנים במסגרת מרפאת החוץ לבריאות הנפש למבוגרים בשלוותה. המרפאה מתמחה במבוגרים צעירים בשנות העשרים לחייהם, ומסייעת להם באמצעות טיפולים קבוצתיים המתקיימים בשלוותה או בקהילה, בכפר סבא. במרפאה צוות רב מקצועי הכולל פסיכולוגים, פסיכיאטר, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית. כן עוסקת המרפאה במחקר, במטרה לבדוק מהם המאפיינים והצרכים של הפונים, וכיצד לסייע להם בצורה יעילה בתוך המסגרת הקבוצתית.

איור: אילה טל
איור: אילה טל.

הקבוצות הטיפוליות במרפאה מיועדות לצעירים עם התלבטויות או קשיים סביב שאלות הנוגעות לגיל, כמו חיפוש כיוון ודרך בחיים, פרידה מבית ההורים ועצמאות, יצירת קשרים זוגיים וקשרים חברתיים בכלל, התבססות בעבודה או לימודים ועוד. למשל, פונים אלינו צעירים המרגישים "תקועים" במסלול הלימודים או העבודה שבחרו, ש"לא הולך להם" בזוגיות, שמתלבטים מתי ואיך לעזוב את בית ההורים. מטרתנו לסייע להם להתקדם בפתרון קשיים אלו, שהם התפתחותיים וטבעיים, ולהקל על המצוקה הרגשית שמתעוררת לעתים.

חוויה חוזרת

המפגשים מתקיימים במתכונת של 8 עד 10 חברים, מדי שבוע, למשך שעה וחצי, יחד עם מנחה או שניים. לאחר פגישות היכרות, שמטרתן ליצור קשר ראשוני בין חברי הקבוצה ואווירה נוחה של אמון וביטחון, המשתתפים מעלים בהדרגה התלבטויות וקשיים שמטרידים אותם. חברי הקבוצה מגיבים זה לזה והמנחים מצטרפים במקומות המתאימים כדי לתמוך, לעודד העמקה, לשקף תהליכים שקורים או לתת פרספקטיבה נוספת על הנושא.

להגדלה לחצו כאן

הטיפול הקבוצתי מאפשר התנסויות ותהליכים שלא יוכלו לקרות בפורום זוגי של מטפל-מטופל. חברי הקבוצה מהווים מעין "ראי" לפרט - ומשקפים לו חזרה דפוסים והתנהגויות שלו, בעזרתם הוא יכול ללמוד ולהפוך מודע לעצמו. כמו כן, בקבוצה ניתן להתאמן בתפקידים חברתיים חדשים ושונים. למשל, ביישנים יכולים להתנסות בשיתוף וחשיפה, ואילו "דברנים" דווקא יותר בהקשבה ומתן מקום לאחרים, "מנהיגים" במנוחה מהובלה ואחריות, ואלו הנוטים לרצות יוכלו להתנסות בעמידה על שלהם ובאסרטיביות. המשתתפים מקבלים גם תמיכה לממש תפקיד או צעד שחששו לעשות עד כה. העובדה שצעירים אחרים חווים בעיות דומות מרגיעה, נותנת פרופורציה למצב האישי, ומגבירה את תחושתם כי הם נורמליים.

ל', בת 28, הגיעה לקבוצה בשל תסכולים חוזרים בקשרים הזוגיים. היא תמיד מצאה עצמה "רוקדת לפי החליל" של הגברים שמולה, כשהם מזלזלים בה, ואינם קשובים לצרכיה. בפגישות הקבוצה, בעזרת שיקופים של חברי הקבוצה והמנחים, הבינה ל' כי היא משחזרת בעצם את הקשר שלה עם אביה - שאותו היתה צריכה תמיד לרצות וזכתה ליחס של זלזול ממנו - בכל הקשרים הזוגיים. היא נטתה לבחור בני זוג הדומים לאביה, או התנהגה בתוך הקשר בדרכים שגרמו לגברים שמולה לזלזל בה. כשהפכה מודעת לכך, שינתה בהדרגה את התנהגותה בתוך הקשרים הזוגיים, והם הפכו יותר שוויוניים ומהנים.

ניתוק מההורים

א', בן 26, הוא בחור רגיש וסגור, שהגיע לקבוצה בשל תחושות של חוסר ביטחון ודימוי עצמי ירוד. במסגרת הקבוצה סיפר כי הוא נוטה להיפגע בתוך אינטראקציות חברתיות, וכשמבקרים אותו הוא חש כועס ומתוסכל, אך אף פעם לא ניסה להביע את פגיעתו או לברר יותר את הדברים מול העומד מולו - אלא היה מתכנס ונמנע עוד יותר מקשר. כשבאחת הפגישות א' נפגע מאמירה של אחד מחברי הקבוצה האחרים, היה מקום להציע לו לנסות בשטח דפוס תגובה אחר. בעזרת תמיכתם של בני הקבוצה הוא ניהל דו שיח עם הפוגע, ניסה להבין ממנו למה התכוון, ואף למד כי הוא עצמו "ניפח" והקצין אמירה שלא כוונה כלל לפגוע. לאחר כמה התנסויות כאלו בתוך הקבוצה צבר א' ביטחון, והחל להיפתח יותר ולהביע רגשות גם מחוץ לקבוצה, וקשריו החברתיים השתפרו.

מ', בן 24, הגיע לקבוצה לאחר שלא הצליח לסיים את שנת הלימודים הראשונה שלו בחוג למחשבים. הוא היה מתוסכל ולא הבין מדוע הוא "כל כך עצלן, לא משקיע, ואז נכשל", מה שלא אפיין אותו בדרך כלל. בקבוצה עלה בהדרגה כי בעצם הבחירה בלימודי המחשבים נבעה מתוך לחץ של הוריו, מאחר וגם אביו היה איש מחשבים, ולא מתוך רצון אמיתי שלו. הוא חש חסר כוחות להתעמת עם הוריו, אך באופן לא מודע "התמרד" ונכשל בכל מה שרצו שיצליח. בעזרת תמיכתם ו"דחיפתם" של חברי הקבוצה החל מ' להתעמת עם הוריו באופן ישיר, והחליט לשנות מסלול לימודים על אף מחאותיהם. כיום הוא מרוצה בלימודי הכלכלה, ומרגיש עצמאי יותר גם בתחומים אחרים בחייו.

ד"ר תמר שביט פסח היא פסיכולוגית קלינית בשירותי בריאות כללית, וראש מרפאת הצעירים במסגרת המרפאה לבריאות הנפש למבוגרים בבית החולים הפסיכיאטרי שלוותה בהוד השרון

 

 

http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1695492

 

 

 

 

 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד